חלק מסדרה: לא
קיים בעברית: לא
לאחר שאהבתי מאד את הספר הקודם של אמה סקוט שקראתי,
החלטתי להמשיך לעוד ספרים שלה ונתקלתי בספר הזה.
בדרך כלל אני לא אוהבת סיפורים שמשלבים תינוקות, אך הפעם יצאתי מהרגלי
ונתתי לו צ'אנס.
החצי הראשון של הספר היה מעולה, מעניין וכיפי אך החצי השני לצערי הפך למעט צפוי ולא הצליח להחזיק את העניין שלי בצורה מלאה.
סוייר האס הוא סטודנט מבריק למשפטים בן 23 וכמו כל הצעירים בגיל שלו
הוא אוהב לחגוג, לעשות חיים ולארגן מסיבות מטורפות בדירה שהוא חולק עם השותפים
שלו.
לילה אחד, באמצע מסיבה, מופיעה על סף דלתו בחורה שיכורה בשם מולי עם תינוקת קטנה בת שלושה חודשים בידיה. מולי מודיעה לסוייר שהוא אביה של התינוקת ובתפנית מפתיעה נוטשת את ביתה ומשאירה אותה עם סוייר המבולבל.
הדמות של סוייר הייתה נהדרת בעיניי. המסירות והדרך שבה הוא גידל את ביתו הייתה מדהימה. לאחר שאימה נטשה אותה, הוא לקח על עצמו את תפקיד האבא במלוא מובן המילה ודאג לה ולכל צרכיה. האהבה שלו אליה הורגשה בכל סצנה ביניהם.
דרלין מונטגמרי הרקדנית והמכורה לשעבר לסמים לא יכולה לחכות להתחיל דף
חדש בחייה. לאחר שהגיעה לקרקעית לפני שנתיים ולאחריה קיבלה החלטה להתנקות מסמים,
היא עוזבת את ניו יורק ומגיעה לסן פרנסיסקו על מנת לעזוב את כל הזיכרונות הרעים
מאחור.
הדמות של דרלין נגעה בי מאד במהלך הקריאה ואהבתי לקרוא על המאבקים
הפנימיים שלה.
But in the
eyes of those who knew my past, my accomplishments were always going to be
tempered by how close I might be to fucking them all up. The loneliness of an
addict.
פניני החוכמה שהספונסר שלה, מקס, פיזר במהלך הספר נתנו לו עוד מימד
חשוב וההתמודדות שלה עם המחלה הזו שנקראת התמכרות הרגישה לי אמיתית ואותנטית.
“Forgetting is
pretending it never happened,” Max said. “You need to remember and remember and
remember, until it has no power over you anymore.
דרלין וסוייר נפגשים לאחר שהיא עוברת לגור בקומה השלישית בבניין בו
הוא גר עם ביתו בת השנה, אוליביה.
סוייר מגן על התינוקת ועל הלב שלו בחירוף נפש ולכן בהתחלה הוא התנהג
לדרלין בצורה לא נעימה וניסה להרחיק אותה מהם ככל הניתן.
עם הזמן הם נפתחו אחד לשנייה והיה ביניהם דיאלוג כיפי, שנינות
ופלירטוטים שהעלו לי חיוך על הפנים במהלך הקריאה.
“Wait. It just
hit me. You’re going to be a lawyer?” “Yeah?” “Sawyer the Lawyer?” He groaned.
“Please don’t call me that.”
למרות שבשלב כלשהו נראה כי העניינים הולכים לכיוון טוב, תמיד מעל
שניהם ריחפה עננה כבדה.
מצד אחד סוייר, שפוחד לאבד את ביתו התינוקת ומצד שני דרלין שמסתירה את
עברה ואת העובדה שישבה בכלא על אחזקת סמים.
ההתאהבות ביניהם נבנתה בצורה איטית מאד, Slow
Burn במיטבו והרגישה אמיתית ואמינה.
And then he
kissed me. Like a drowning man needing a breath, he kissed me hard and
desperately, his brows furrowed as if he were in pain.
למרות כל התשבוחות היו מספר דברים שהפריעו לי במהלך הקריאה.
כמו שציינתי בעבר בסקירותיי, כשמעורב ילד/ה, בן/ת הזוג שהוא אינו הילד
שלו, תמיד מקבלים את הילד/ה בזרועות פתוחות וללא היסוס.
גם כאן המקרה היה דומה. דרלין התאהבה באוליביה התינוקת בשנייה הראשונה
שראתה אותה, לא הקדישה שום מחשבה על קפיצה לקשר עם גבר שמגדל תינוקת לבדו וכל
הנושא הרגיש לי מאולץ וטוב מדי בכדי לקרות.
גם מהצד של אוליביה בת השנה לא היה שום פחד. היא מיד נשבתה בקסמיה של
דרלין ורצתה בקרבתה כל הזמן. כאמא לתינוק קטן, כעת אני יכולה בוודאות להגיד שדברים
לא מתגלגלים כך במציאות ותינוקות לא מיד מחבבים אנשים זרים לחלוטין שנכנסים
לחייהם.
דבר נוסף שביאס אותי הייתה הסצנה האינטימית הראשונה בין דרלין וסוייר.
לצערי, אחרי הציפייה הרבה והכימיה שהייתה ביניהם, הסקס לגמרי איכזב. הוא היה
קלישאתי, משעמם ולא מרגש. מצאתי את עצמי מדלגת על שורות בסצנה שהייתה אמורה לגרום
לי להתלהבות ולהט.
דבר נוסף שקשה לי להתעלם ממנו הוא ספרים שנגמרים כמו כרטיס הולמארק.
הכל מושלם, כיף, אושר וקשת בענן. כל הבעיות נפתרות, כולם שמחים וטובי לב ואין דבר שיכול לקלקל להם את האופוריה.
אל תבינו אותו לא נכון, אני אוהבת סופים טובים אבל יש גבול לכמות
המתיקות שאני יכולה לסבול.
אני בהחלט ממליצה לקרוא את הספר הזה אם בא לכן קלילות, זוג חמוד
וסיפור לא כבד ומתוק להפליא
4 כוכבים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה