יום ראשון, 31 במרץ 2019

It Ain't Me Babe / טילי קול



ז'אנר: דרמה רומנטית אירוטית – אופנועים / MC
חלק מסדרה: כן (הראשון) אך עומד בפני עצמו עם סוף סגור לדמויות הראשיות
קיים בעברית: לא, אך הזכויות לספריה של טילי קול נרכשו ע"י הוצאת בוקטיק



לאחרונה צצו לי בפייסבוק בקבוצות השונות המון המלצות על הסדרה הזו, Hades Hangmen מאת טילי קול ולכן החלטתי לקחת סיכון, לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות את ספר האופנוענים הזה.
את טילי קול אני מכירה מספרה הקודם שתורגם לעברית, אלף נשיקות, אותו קראתי אך לא חיבבתי במיוחד.

כבר מההתחלה, ממילון המונחים שטילי צירפה לספר, ניתן להבין שהסלנג, הדיבור והכתיבה יהיו שונים לחלוטין ממה שאני מכירה ורגילה לקרוא. הספר כולל הרבה מונחים שקשורים לדת, כמו "החטא המקורי" ובנוסף הרבה מונחים שקשורים לתרבות האופנוענים והמועדון אליו הם משתייכים.
לדוגמא, Bitch בשפת האופנוענים היא כינוי חיבה לאישה שהם מחבבים.

עד חצי הספר, אני יכולה להגיד שנהניתי, הסתקרנתי והבלגתי על הרבה בעיות שעלו במהלך הקריאה. לצערי, הבעיות לא נגמרו אלא רק התגברו ומצאתי את עצמי משועממת מהדרמה וממלחמות האופנוענים שקרו בספר ובמיוחד מחגיגת הפרימטיביות הגדולה שבלטה בכל מילה.

מיי היא נערה צעירה ושבורה בת 23 שכל חייה הייתה כלואה בכת דתית בפאתי יערות טקסס.
יום אחד, בגיל שמונה, היא נתקלת מעבר לגדר בילד שמנסה לדבר איתה, לדובב אותה, לעזור לה ואפילו נותן לה נשיקה קטנה על השפתיים.
לאחר אירוע נוראי שקורה בכת, מיי מחליטה לברוח לעולם הגדול, אליו לא יצאה לעולם, משאירה את אחיותיה מאחור ויוצאת למסע לחופשי.
באורח פלא, היא מגיעה חבולה ומותשת למועדון האופנוענים Hades Hangmen, שמנהיגו הוא ריבר "סטייקס", הנער אותו פגשה בילדותה מאחורי הגדר.

ריבר "סטייקס", או בשמו הנודע לשמצה, The Hangmen Mute, הוא המנהיג (Prez) המדובר ביותר בכל תרבות המועדון. בגילו הצעיר, הוא שולט ביד רמה במועדון, באחים ומעורר אימה בכל מי שמנסה להתקרב אליו או שמע עליו. לסטייקס יש גמגום קשה והוא מתקשר עם נתיניו באמצעות שפת הסימנים.
האנשים היחידים איתם הצליח לדבר כל חייו הם אבא שלו, שנפטר, חברו הטוב ביותר, קיי והנערה הצעירה אותה פגש מעבר לגדר כאשר היה ילד ועיני הזאב שלה הדהדו בראשו כל חייו.

I’ve thought ’bout that girl every day. Fifteen fuckin’ years. You and me grew up in hell… darkness.

כאשר מיי מגיעה למועדון, סטייקס לא מאמין למראה עיניו, התנהגותו משתנה והם נופלים לסיפור אהבה מלא בדרמה, מכשולים, שפיכת דמים ומלחמות על שייכות.

היו רגעים בספר שהרגשתי כאילו חזרתי לתקופת האבן בה נשים "נשלטות" ע"י גברים, מצופה מהן להיות יפות, לספק את צרכיהם של ה"אחים" במועדון, לא לשאול ולא לדעת כלום על "העניינים" ובעיקר לחיות במתחם סגור, שחלילה אם יצאו ממנו - יהרגו או יחטפו.

“MINE!” he bellowed, spraying his warmth into my womb, his hot sweet breath panting into my neck.

מודה, לא התחברתי לפרימיטיביות, לא התחברתי לשפה, לא התחברתי לשפיכת הדמים ולא התחברתי למלחמות האופנועים עם כנופיות שונות באזור.

Bikes and pussy, Styx, that’s how we live. Ride hard; die harder. Club first, no distractions.”

היו מספר דברים שהפריעו לי בספר ועוררו אצלי בעיות אמינות.
מיי חיה בכת דתית סגורה, אלימה, עברה שטיפת מוח וזוועות שאף ילדה או אישה אינה צריכה לעבור. כאשר היא מגיעה למועדון, לאחר תקופה קצרה, היא מקבלת את המציאות החדשה ואת העולם החדש שכעת היא חיה בו, שגם הוא הכיל אלימות, וולגריות, דיבור בוטה, שתייה חריפה בכל שעות היום, קיום יחסי מין בפומבי, רציחות ומלחמות כמעט ללא שום התנגדות.

הקשר בינה ובין סטייקס התפתח מהר מדי ובעוצמה חזקה מדי. אמנם הם נפגשו למפגש קצרצר כאשר הם היו ילדים אך לא הסתדר לי האמון העיוור שהיא נתנה בו והדרך שבה בטחה בו ללא היסוס לאחר שכל חייה נשלטה ע"י חבורת גברים שהתעללו בה ובאחיותיה.

“You are my biggest temptation, Styx, my personal forbidden fruit.

בנוסף, בתור נערה שעברה התעללות מינית, לא הייתי מצפה ממנה לעוררות מינית מוגזמת כזו שחזרה על עצמה בכל פעם שראתה את סטייקס וליחסים מיניים מהירים ופתוחים עם סטייקס.

“Come,” he commanded in one long growl. “Come. N-now.”

לקראת סוף הספר, ישנו טוויסט שמבחינתי היה הזוי, לא תאם את העלילה והרגיש מאולץ. דרמה לשם הדרמה ונקודת המשך ברורה לספרים הבאים בסדרה.
בשלב זה, איבדתי את העניין, התחלתי לדלג על עמודים על מנת לסגור את הסיפור ולהגיע לסוף.

לסיכום, אני יודעת שיש הרבה בנות שנהנו מהסדרה הזו ולכן אני ממליצה לכן לקרוא ולחוות בעצמכן. 
Not my cup of tea

2.5 כוכבים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

קצת עלי

שלום לקוראות וקוראי הבלוג , תודה שנכנסתם לבלוג סקירות הספרים שלי ומקווה שתהנו מהכתיבה והביקורות . שמי דפי קרייזל, מחיפה, נשואה ו...