Text Me Baby One More Time / Teagan Hunter



✩✩

ז'אנר: קומדיה רומנטית
חלק מסדרה: כן (רביעי) אבל יכול להיקרא בפני עצמו
קיים בעברית: לא


טיגן האנטר היא אחת הסופרות האהובות עליי. היא כותבת קומדיות רומנטיות מתובלות במעט דרמה וכמעט תמיד מצליחה להצחיק ולהעלות לי חיוך על השפתיים.
זהו הספר הרביעי והאחרון בסדרת הטקסטים שלה שאת כולה קראתי. הספר הראשון והשלישי היו מעולים בעיניי והגיעו לרמה שציפיתי ממנה.
לצערי, הספר הזה היה בינוני בלבד. היו רגעים שנקרעתי מצחוק אך לצד זאת היו גם רגעים בהם השתעממתי ומצאתי את עצמי מדלגת על שורות. בקיצור, הוא היה לא אחיד.

שפרד קלארק (Shep), כוכב הבייסבול המפורסם, אותו הכרנו בספר הראשון כאח של זאק הוא הדמות הראשית בספר הזה. לצידו, מככבת דנבר אנדרוס, אחותה התאומה של מונטי מהספר השלישי.
הסיפור של שפרד ודנבר הוא Second Chance Romance.
ההכרות ביניהם התחילה איך לא - בטקסטים, בזמן התיכון כאשר הם היו בני 18. שפרד ודנבר התחילו לדבר בהודעות מכיוון ששני החברים הכי טובים של שניהם רצו להתחתן בתיכון והם הגו תכנית כיצד למנוע מהם את זה, עקב גילם הצעיר.

Shep is insanely attractive—even I can’t deny that—but it was never his looks that drew me to him. That would have been impossible, anyway, since we only communicated via text message at first.

שפרד ודנבר התאהבו לאט לאט דרך טקסטים בלבד, ללא שיחות טלפון ובלי לראות אחד את השנייה מכיוון שגרו רחוק. שניהם עמדו לסיים את בית הספר ולכן הם סיכמו שדנבר תגיע לקולג' בו שפרד מתכנן ללמוד והם ימשיכו שם את הרומן שהתחיל לפרוח ביניהם.

הספר נע בין עבר (לפני 6 שנים) להווה, בו דנבר בעיקר שונאת את שפרד ולא מוכנה להיות איתו בשום סוג של קשר. עד אמצע הספר בערך הקוראים לא יודעים מה הוא עשה וכיצד הוא פגע בה.

החצי הראשון של הספר עבר עליי די בשיעמום. הסופרת לא הצליחה לשחזר את ההצלחה שהייתה לה עם הספרים הראשון והשלישי. הדיאלוג הפעם היה הרבה פחות שנון וכיפי והודעות הטקסט שתמיד אני מאד אוהבת התגלו הפעם כלא יצירתיות ופשוט לא מצחיקות מספיק.
לקראת האמצע הרגשתי שהיא התחילה להתניע וגרמה לי לכמה רגעי צחוק אבל הבעיות בספר הזה האפילו על הדברים הטובים.

מה שהפריע לי בסצנות ההווה ביניהם היה הדרך שבה דנבר ויתרה על ה"שנאה" שלה כלפי שפ מהר מאד ולמרות שנשבעה שלא תבטח בו יותר, סוג של נפלה לזרועותיו.
אמנם היא עשתה לו קצת חיים קשים אבל הרגשתי שהיא ויתרה על עקרונותיה מהר מאד ולמרות שחזרה שוב ושוב על כמה שפגע בה, זה לא הורגש במעשיה.

“I hate you.”“You keep saying that, but the fact that you’re in my truck proves differently.”

הדרך שבה שפ מנסה לזכות בדנבר בחזרה הייתה חסרת מעוף, דבר שכבר ראיתי וקראתי במספר ספרים רב והסיבה שבגללה היה ביניהם נתק של כמה שנים היה לא יצירתי וחסר מחשבה.
מעל כל זה מרחפת כל הזמן עננה של טעות שעשה שפרד בעברו והוא מפחד לספר עליה לדנבר.
כמובן שגם את הרגע הזה שבו היא מגלה ואיך היא מגלה ידעתי לצפות והוא התנהל בדיוק כמו שחשבתי.
בגדול, הספר הרגיש צפוי ולא יצירתי.

הסצנות האינטימיות בין שפ ודנבר היו לוהטות וזה דבר שכן שיחק לטובתם בספר.

He’s watching me, eyes still starving for me like I’m his prey, and I want to be caught so badly.

בנוסף, היו כמה רגעים מצחיקים עם כתיבה שנונה ובדיחות אינטילגנטיות אך הם היו Few and far between, לא מספיק בשביל להחזיק ספר שלם.

“They make medicine for that, you know.” “For what?” “Your constipation. Being so fucking full of shit all the time has to start hurting after a while.”

לסיכום, ספר חמוד וקליל שהיה צפוי מאד. אם בא לכן לצחוק, תקראו את הספר הראשון או השלישי בסדרה. על זה אפשר לוותר.


Image result for buy now on amazon



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קצת עלי

כאילו אין מחר / קריאן קול

עשרת הספרים הכי טובים שלי לשנת 2019