★★★★✩
טיגן האנטר היא אחת הסופרות האהובות
עליי ביותר. זהו הספר הרביעי שלה שאני קוראת , חיכיתי ליציאה שלו בכיליון עיניים
ושמחה לבשר שהיא לא איכזבה!
הספר הוא שלישי בסדרה אבל יכול להיקרא
בפני עצמו כסטנד אלון. למרות העובדה הזו, אני ממליצה לכן לקרוא גם את הספר הראשון
בסדרה Let's Get Textual
שעד היום הוא אחד הספרים האהובים עליי ביותר.
הקטע של הסדרה , כפי שניתן להבין
מהמילה Text שחוזרת על עצמה, הוא
שרוב הסיפור והכתיבה בין הדמויות הראשיות מתנהלת בהודעות.
הקטע הזה בעיניי הוא יצירתי בטירוף,
הופך את חווית הקריאה לקלילה וזורמת ונותן המון מקום לשנינות, התחכמויות ומשחקי
מילים.
הספר הזה מתמקד ברובי (חבר של זאק
מהספר הראשון) ובמונטי, יפהפייה אדמונית ומקסימה.
רובי ומונטי הם שני הפכים, הוא הילד
הרע (מבחוץ בלבד, מבפנים הוא גוש חמאה חמודי ורגיש) , מקועקע כולו ורוכב על
אופנוע.
היא, ילדה טובה ועדינה, בתולה בת 23
שגדלה במונטנה למשפחה שמרנית ומסוגרת.
הלילה הראשון שלהם יחד מתחיל בבום.
מונטי לא יכולה לעמוד בקסמיו של רובי ועושה כמה דברים לגמרי לא אופיינים לה.
הספר תפס אותי מהרגע הראשון ולא הפסקתי
להנות ממנו עד האפילוג.
העלילה הייתה מקורית, המתח המיני,
המשיכה והפלירטוטים בין הדמויות היה מצויין וצחקתי בקול רם יותר מפעם אחת.
הדמויות היו אמינות, כיפיות, מעניינות
ונהניתי לקרוא על מערכת היחסים ביניהם וכיצד היא מתפתחת.
אני בהחלט ממליצה על הספר הזה! כיפי
ונהדר.
ארבעה כוכבים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה