On a Tuesday / Whitney G

★★★✩✩

הספר On a Tuesday נכתב ולקח השראה מהשיר של אדל When We Were Young.

הרעיון הזה, לקחת שיר מוכר שטומן בחובו הרבה רגש ולכתוב ספר בהשראתו הוא רעיון מדהים שקרץ לי בעת בחירת הספר הבא שלי לקריאה. השיר מדבר על הזדמנויות מוחמצות ועל הנצחת היותנו צעירים והקושי להזדקן.

♫ "I was so scared to face my fears

Nobody told me that you'd be here

And I swear you moved overseas

That's what you said, when you left me

You still look like a movie

You still sound like a song

My God, this reminds me

Of when we were young…" ♫

(Adele – When We Were Young)

לצערי, הביצוע של הסופרת לקה בחסר ולספר היה חסר העומק והרגש שהזמרת אדל כן הצליחה להעביר בשיר.

וויטני ג'י (גרסיה) היא סופרת מוכרת שבאמתחתה מספר ספרים, ביניהם גם "ספק סביר" שתורגם לעברית ויצא לאור בשנת 2017 בהוצאת בוקטיק. את ספק סביר אהבתי מאד.

זהו הספר השני שלה שאני קוראת והראשון בשפה האנגלית.

הספר הוא Second chance romance, כלומר הזוג היה ביחד בעבר, נפרד מסיבה כלשהי וכעת נפגשים שוב בסוג של מקריות לאחר מספר שנים.

הספר מדלג בין הווה לעבר (לפני שבע שנים) כאשר הדמויות היו בקולג'.

רוב העלילה מתרחשת בעבר, בקולג' פיטסבורג, במדינת פנסילבניה בארה"ב.

הספר מסופר משתי נקודות מבט, של הגבר, קונור גרייסון והאישה, שרלוט טיילור.

רוב הספרים האחרונים שקראתי היו מנקודת מבטה של האישה בלבד, ולכן נהניתי לשמוע שוב את מחשבותיו של הגבר.

חשוב לציין שהספר קצר, בערך 230 עמודים שלא הספיקו על מנת להעמיק ולהתחבר לדמויות הראשיות. הרגשתי שבספר הזה קיים פוטנציאל מפוספס והוא בהחלט יכל להתפתח למקומות מורכבים יותר ושלמים יותר מבחינה עלילתית.

בנוסף, הייתה התמקדות גדולה מדי בעבר וכמעט שום התמקדות בהווה. היו פרקים שלמים ברצף שהקוראים קיבלו אך ורק את העבר ובנוסף הדילוג ביניהם והקשר לקה בחסר. לדוגמא, רק לקראת סוף הספר הבנתי מה הדמות הראשית הנשית, שרלוט, עושה בחייה כיום.

הספר התחיל דומה להרבה ספרים אחרים שקראתי, כאשר אנו פוגשים את כוכב הפוטבול של הקולג' (קונור גרייסון) ואת הסטודנטית החנונית והבתולה (שרלוט טיילור).

“He’s been inside more pussies than the doctors at the campus women’s health department…”

לאחר שהתחלתי לקרוא, יכולתי לצפות מראש מה הולך לקרות וחיכיתי לטוויסט הגדול או למקוריות שתגיע. בגדול, הספר היה די תבניתי.

האם הייתה הפתעה וטוויסט עלילתי? כן, אבל לא ברמה שציפיתי.

כפי שכבר הבנתן, קונור ושרלוט הכירו בקולג', היא שיחקה אותה מאד קשה להשגה ולא התרגשה מכוכב הפוטבול המדהים והפופולרי שעומד לפניה ולבסוף לאחר חיזורים רבים (ומייגעים יש להגיד) נשבתה בקסמיו.

מערכת היחסים שלהם בקולג' נבנתה בצורה חמודה וחביבה. לא היה בקשר שלהם משהו מיוחד, מקורי או שנון במיוחד שהפיל אותי מהכסא. הם היו חמודים... וזהו.

“You’re fucking gorgeous.” I interrupted her, and her cheeks turned bright pink. “I’m disappointed in myself for not meeting you sooner.”

לקראת סיום הלימודים ותחילתה של קריירת הפוטבול המקצועית של קונור, ניתק הקשר ובפרקים בנקודת זמן של ההווה, הם נפגשים במסיבת המחזור של הקולג' בו שניהם למדו.

גם לאחר שבע שנים בנפרד, המפגש המחודש שלהם מעלה ניצוצות ומחזיר לשניהם רגשות שהם מעולם לא שכחו.

"All these years and he still had the ability to make my world stop with a single syllable. To make my heart race with a single glance in my direction".

הייתה הרגשה שהם אהבו ואוהבים אחד את השנייה אבל משהו גדול ומסתורי בהחלט מעיב על הקשר ביניהם ובמיוחד לשרלוט קשה להתקדם הלאה מהעבר.

במהלך העלילה, היו הרבה דיבורים על קריירת הפוטבול של קונור ועל חייה החנוניים של שרלוט. אני מניחה שחלק מהסיבה שלא התחברתי לדמויות נעוצה בכך שלא ממש למדתי הרבה על חייהם האישיים ואם כן נזרק פרט מידע פה ושם, לא הייתה התעמקות בנושא או איך זה השפיע עליהם כבוגרים.

הכימיה המינית בין שרלוט לקונור הייתה טובה וסקסית, גם בעבר וגם בהווה אך היה מעט ממנה ולא בצורה משמעותית מספיק לטעמי.

“Put your pussy on my face.”“What?” I blushed. “You heard me.” He caressed my right thigh. “Put your pussy on my face.”

He tore open my robe exposing my naked body and lifted me up by my thighs, forcing me to wrap my legs around his waist.

לסיכום, ספר נחמד עם הרבה פוטנציאל שהתפספס. 

למרות שהוא נפל למקומות פחות טובים, הוא לא הוריד את התלהבותי מהסופרת ואני מתכננת להמשיך לספרים נוספים שלה.

3 כוכבים

"You are undoubtedly the love of my life, and I want to be with you forever…"

Neighbor Dearest / פנלופה וורד

★★★★✩

 

Neighbor Dearest הוא ספר שמוגדר "שני" מתוך סדרה מאת סופרת אהובה עלי מאד, פנלופה וורד ("ממזר שחצן", "יהיר בחליפה").

הספר יצא לאור בשנת 2016 וטרם תורגם לעברית. הוא נקרא בשפת המקור, אנגלית.

לספר ישנו ספר מקדים שנקרא Stepbrother Dearest על בחור בשם אלק. הדמות הנשית הראשית בספר זה (Neighbor), צ'לסי, היא בחורה שהופיעה בספר הקודם כחברה הנוכחית שלו ובעצם הוא נפרד ממנה. זהו הסיפור שלה.

בחרתי להתחיל עם הספר השני עקב המלצה של חברה. מבחינת המשכיות, לא הייתה לי שום בעיה להתחיל איתו ולא הרגשתי שחסר לי מידע.

הספר נכתב מנקודת מבט אחת בלבד, של הדמות הנשית הראשית, צ'לסי.

הדבר הראשון שחשוב לי לציין הוא שמאד אהבתי את הספר הזה! הוא נגע בעיניי בהמון נקודות שאני אוהבת לקרוא עליהן ואותן. הוא היה מקורי, שנון, מצחיק, דרמתי במידה והכיל המון רגש.

פנלופה לאט לאט הופכת לאחת הסופרות האהובות עלי ואני ממליצה לקוראות האנגלית לנסות כמה ספרים שלה.

גם כאן, היא ממשיכה בכתיבה האופיינית שלה שמשלבת קומדיה רומנטית עם דרמה ואיכשהו, בכל הספרים שקראתי, זה מצליח לה כל פעם מחדש. הספר הצליח להפתיע אותי והוא לא הרגיש לי כמו עותק של משהו אחר.

רמת החיבור שהרגשתי לדמויות כאן ובמיוחד לדמות הנשית, צ'לסי הייתה גבוהה מאד וזהו ספר שקראתי כמעט ללא עצירה במשך 24 שעות.

בזמן הקריאה, עניין אותי לדעת מה יקרה עם הזוג הזה, לא הרגשתי מיאוס או שאני צריכה הפסקה כמו שקורה לי לפעמים בהרבה ספרים אחרים. העלילה זרמה, עניינה וריתקה אותי ובהחלט נהניתי מכל רגע.

צ'לסי, הגיבורה שלנו, עובדת במרכז הנוער בסאן פרנסיסקו ויש לה משפחה מקסימה שכוללת אבא, אמא ושתי אחיות קלייר וג'ייד. ג'ייד תיפקדה כחברתה הטובה ביותר של צ'לסי והייתה אשת סודה במהלך כל הספר. הדינימיקה ביניהן הייתה מצחיקה ושנונה והן היו חמודות להפליא יחד.

“So, you remember Angry Artist?” “You banged him?” “No!” “What is it, then?”

“Turns out…he owns the building.” “No way! I think it’s great!” she said when you guys start boning, you won’t even have to pay rent.”

צ'לסי לגמרי הייתה הכוכבת והיא הצליחה לגרום לי להרגיש את כל מה שהיא הרגישה ואת התהליך שהיא עברה ביחד עם דמיאן, הדמות הגברית הראשית. אם זו הייתה המשיכה העזה שלה אליו, ההתלבטויות, הכאב, שברון הלב וגם השמחה. זוהי דמות שהתפתחה במהלך העלילה, גם במובן הרגשי וגם במערכות היחסים שלה עם הדמויות האחרות.

לדמיאן בהחלט מגיעה קטגוריה משל עצמו. בהתחלה הוא הצטייר כאיש הרע, המרוחק והלא נגיש.

"This guy is just not friendly. He doesn’t have Asperger’s. He’s just an ass.”

עם הזמן, הוא נפתח ולמדתי להכיר עוד צדדים בו שאהבתי מאד. העובדה שהוא היה חתיך הורס כמובן שלא הזיקה.

דמיאן עשה אקזיט בגיל צעיר והוא חי את חייו בנוחות יחסית, התחביב העיקרי שלו הוא אמנות והוא יוצר ציורי גרפיטי מיוחדים ולא שגרתיים שמבטאים את העולם הפנימי שלו.

לדמיאן יש 2 כלבי רוטווילר מקסימים וחמודים שהיוו חלק גדול מהעלילה. כבעלת כלב, הזדהיתי עם האהבה והדאגה של דמיאן אליהם וזה הראה לי המון על האדם שהוא.

כמו ברוב הספרים, ברגע שיש בעלי חיים הם לגמרי משדרגים את הסיפור ויוצרים מצבים מביכים ומצחיקים וגם כאן המצב לא היה שונה.

לו ולצ'לסי הייתה התחלה קצת לא טובה, בלשון המעטה, אבל לאט לאט הם למדו להכיר אחד את השנייה ולהעריך את החוזקות, החולשות והחברות שנבנתה ביניהם.

אהבתי את השנינות, המתח המיני והדיאלוגים המצחיקים שקסמו לי בזמן הכרותם.

“You’re D.H. Hennessey…” “Clearly the D stands for dick?”

“You know what you are, Chelsea Jameson? You’re like pizza. Hot…but bad for me in large doses.”

 המתח המיני והכימיה שהייתה ביניהם גם היא הייתה מצויינת, נבנתה לאט, עברה כמה באמפרים בדרך, אבל היה שווה לחכות לשיא.

I opened my mouth wider taking in every one of his breaths as if they were my only oxygen. I kept expecting him to pull away, but instead he only kissed me harder, pressing his entire body into mine.

"…It’s taking every bit of strength in my body not to accept your offer right now, take you against this wall and fuck you so hard for being a bitch these past two weeks…"

הספר הזה היה שונה כי הוא הראה לנו את החיים ש"אחרי". כלומר, איך הזוג מתמודד עם הצעד הבא והמכשולים שהחיים מציבים בפניהם. זה היה מרענן ומעניין ולא קראתי זאת בהרבה ספרים.

היו גם כמה דברים שפחות אהבתי כמו למשל ההתעסקות שלהם בסקס כל! הזמן! ברגע שזה קרה, זה המשיך לקרות עוד ועוד ועוד... גם במסעדה, גם בשירותים, גם בבית כשיש אורחים..  הבנתי את הפואנטה, אתם לא יכולים להוריד את הידיים זה מזה.. אין צורך לקרוא על זה כל שורה שנייה.

בנוסף, היו רגעים קלישאתיים בספר שהפריעו לי. אם למדתן להכיר אותי, אתן יודעות שקלישאות זה אחד הדברים השנואים עליי. היו רגעים שצ'לסי ודמיאן היו נורא דביקים ומתוקים לעיתים עד לרמה שאני כבר לא מתחברת אליה.

יחד עם זאת, חשוב להגיד שכן היו רגעים קסומים בספר הזה. אפשר להגיד שהרגעים הטובים, הקסומים האמיתיים במקרה הזה, גברו על הקלישאות.

היו רגעים שחשבתי לעצמי, זו הסיבה שאני קוראת, בשביל רגעים כאלו שגורמים לי נחת בלב ואושר בנשמה.

Sometimes, a song eerily comes on at just the right time... I stood in the bathroom leaning against the sink and sobbed. They were tears of joy—not fear or sadness.

לסיכום, ספר טוב מאד שממשיך במסורת של פנלופה וכולל קומדיה רומנטית, פלירטוטים והנאה עם דרמה מתובלת היטב. בנוסף, הספר כולל המון רגשות. המילים של פנלופה והדרך שבה היא תיארה ובנתה את הקשר בין דמיאן לצ'לסי גרמו לי לבכות לא פעם ולא פעמיים.

“You’re my fucking unicorn, Chelsea.”

4.5 כוכבים כמעט מושלמים

מוזמנות לקרוא, להנות וכמו תמיד אשמח לשמוע את דעתכן.

לעוד סקירות שלי על ספריה של פנלופה וורד

Gentleman Nine
Stuck up suit / יהיר בחליפה

😊

Bully / פנלופה דאגלס

★★★☆☆

בולי הוא במהותו ספר נוער שעוסק בנושאים מורכבים כגון בריונות, אלימות והתאהבות אך לעיתים הרגשתי כאילו הדמויות גדולות יותר מגילם האמיתי.

האופן שבו הסופרת דילגה בין היותם טינאג'יירים בתיכון שרוקחים מזימות לבין התמודדתם עם סקס, התעללות ונסיבות חיים מורכבות הייתה לא עקבית בעיניי.

קשה לי לקטלג את האוכלוסיה שמתאימה לספר הזה, אך בהחלט הייתי מעבירה אותו לאגף ה 18+.

בולי תורגם לעברית בשנת 2016 ויצא לאור ע"י הוצאת "א(ה)בות".

אני בחרתי לקרוא אותו בשפה האנגלית.

לפי הבנתי, הוא פחות הצליח בארץ (מניחה שגם בגלל השם "בולי" הלא מזמין) אך לי תמיד חשוב לגבש דעה אישית על ספרים ולתת את דעתי בנושא ולכן בחרתי לקרוא אותו ולבדוק מה אני חושבת עליו.

הספר מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטה של הדמות הראשית הנשית, טייט או בשמה המלא טאטום. הוא StandAlone לחלוטין, כלומר ניתן לקרוא אותו כבודד ויש לו סוף סגור.

לספר יש המשכים שטרם תורגמו, כמו לדוגמא הספר הבא שמסופר מנקודת מבטו של ג'רד, הדמות הראשית הגברית. ממה ששמעתי מחברותיי שקראו, הספר שלו היה מצויין ושפך אור על היחסים בינו לבין טייט ולכן אני מתכננת לקרוא גם אותו.

חשוב לציין שאין אפשרות לקרוא את הספר של ג'רד לפני שקראתם את בולי מפאת ספויילרים וחוסר הבנה של הסיפור.

העלילה מתחילה בכך שטייט, הדמות הנשית הראשית, נוסעת להתמחות בצרפת בגיל 16 וממשיך בדיוק שנה לאחר מכן עם חזרתה לתיכון בארה"ב.

אנו שומעים מעט על חוויותיה בצרפת אך העלילה מתרחשת כולה בארה"ב.

טייט היא בת יחידה, אמא שלה נפטרה כשהייתה בת 10 ואבא שלה נוסע לתקופות ארוכות לחו"ל במסגרת עבודתו. סיטואציה זו מובילה לכך שטייט גרה לבד ומתנהלת באופן עצמאי.

בתחילת הספר, טייט בת ה 17 מצטיירת ומתנהגת כילדה הטובה האולטימטיבית. היא מצליחה בלימודים, חלק מקבוצת הריצה של בית הספר שלה, חברה נאמנה ושומרת על עצמה מצרות.

במהלך התפתחות העלילה, כתוצאה מהיחס שלה ג'רד וחברו מדוק כלפיה, היא נעשית אגרסיבית ואלימה יותר, מהלך שלא הסכמתי איתו ולא תאם בעיניי לדמות שלה.

חשוב לציין שטייט נמצאת במצב של בריונות והצקות בלתי פוסקות ובשלב כלשהו, בעידוד חברתה, היא מחליטה לקחת את "העניינים" לידיים שלה.

My actions were inviting more trouble. What was I doing? And why wasn’t I stopping?

טייט היא בחורה נבונה ולמרות שהיא הרהרה בינה לבין עצמה על התנהגותה, זה עדיין לא מנע ממנה להמשיך עם קו האלימות שנסחפה אליו.

ברור לי שהיא הייתה במצב קשה ורגיש מבחינת הבריונות של ג'רד וחברו הטוב, מאדוק, אך לא הייתי מצפה ממנה לפנות לאלימות ובצורה כלשהי "ליפול" לאותם מקומות.

ג'רד, הדמות הראשית הגברית, גר בשכנות לטייט מאז שהיא ואביה עברו לגור לידו וליד אמו בגיל 10. נסיבות החיים של ג'רד קשות מאד ומתגלות מספר שכבות שלהם במהלך הקריאה. אביו נעלם מחייו ואמו אלכוהוליסטית בגמילה ולכן בדומה לטייט, הוא גם כן גר לבד רוב הזמן.

אם טייט היא הילדה הטובה, הוא ההפך המוחלט ממנה. ילד רע במלוא מובן המילה, מעשן, שותה, מ*יין, מתחרה במירוצי מכוניות וכמובן מתנהג בצורה נוראית לטייט.

His jaw clenched, and I noticed how his chin lifted slightly as if he had just put on his “bully” mask. I couldn’t seem to catch my breath.

ג'רד היה מאד מסתורי כמעט עד לסוף הספר. היו מעט מאד קטעים שהצלחתי להבין מה עובר לו בראש. דווקא כשחשבתי שאני מתחילה להבין אותו הוא עשה משהו ששינה את דעתי לחלוטין.

ג'רד וטייט רקמו קשר מיוחד מילדות והיו חברים הכי טובים מגיל 10 עד לגיל 14. בגיל 14, קרה משהו לג'רד, הוא השתנה והחל להתנכל לטייט ובעצם הפך לבריון שהוא במהלך כמעט כל הספר.

Jared indulged in my misery like it was candy. He had fed me to the wolves time and again, reveling in the unhappiness he caused. Jared, my friend, was completely gone, leaving a cold monster in his place.

הסופרת עשתה עבודה טובה בתיאור הבריונות והאכזריות של ג'רד כלפי טייט אך בשלב כלשהו הרגשתי שזה הפך להיות מתיש.

הייתה הרבה חזרתיות בספר הזה, גם בעניין הבריונות של ג'רד וגם בדרך שבה טייט הרגישה כלפיו.

מכיוון שלקוראים הייתה גישה למחשבותיה של טייט, היה ברור כיצד היא מרגישה כלפיו, את המטען הקשה שהיא סוחבת על גבה ואת יחסי השנאה אהבה שלה אליו.

טייט חזרה על רגשותיה ותחושותיה הפיזיות והמנטליות כלפי ג'רד שוב ושוב בצורה שהפכה למייגעת.

כמובן שהספר צריך לחוג סביב הדמויות הראשיות, אך תמיד חשוב לי שלדמויות יהיו גם חיים משל עצמם מעבר "למושא אהבתם" וכאן זה לא היה המקרה. טייט לגמרי הייתה אובססיבית לג'רד והייתי רוצה לקרוא עוד מחייה ועיסוקיה מבלי שהכל יהיה סביבו.

מה שכן בלט לטובה בעיניי בספר הזה, היה הקשר העמוק שיש בין טייט לג'רד. היה ברור לאורך כל הספר שהם שזורים אחד בחייו של השנייה וזהו רק עניין של זמן עד שג'רד יתעשת על עצמו והם לא יוכלו להיפרד עוד.

לג'רד היו המון מחסומים להתגבר עליהם אבל איכשהו ידעתי שטייט תהיה זו שתעזור לו ותוציא אותו מהאפילה שנקלע אליה.

We had never been gone from each other. Both of us were shaping the other even though we didn’t realize it. And now we were complete.

בנוסף, התשוקה והמשיכה המינית בין ג'רד לטייט הייתה טובה מאד. הסופרת הצליחה להעביר את מלוא הרגשות והמטען שיש ביניהם והסצנות המיניות היו לוהטות וסקסיות למרות היותם בני 17 בלבד.

His lips devoured me, hard and fast, like I was being eaten alive. His tongue dived into my mouth, and I let it, needing to feel all of him.

לסיכום, ספר לא עקבי. היו סצנות טובות מאד וסצנות סתמיות לחלוטין.

לשיקולכן J

3 כוכבים

איתנו זה נגמר / קולין הובר

★★★★★

"Fifteen seconds. That’s all it takes to completely change everything about a person. Fifteen seconds that we’ll never get back."

איך מתחילים לסקור ולדרג ספר כזה?

הספר הזה היה שונה מכל מה שקראתי בעבר. קשה לי להגיד מה הוא מכיל ומה הוא היה בשבילי בגלל שכל מה שאני אגיד לא יתאר את העוצמה מאחורי הסיפור האמיתי של קולין הובר שעליו מבוסס הספר.

אני רק אגיד, כפי שאמרו הרבה בנות וסוקרות לפניי בעבר שהספר הזה הוא אכן חובה לכל אישה. הוא נוגע בנושא כאוב, קשה, קורע לב אבל כל כך חשוב ואמיתי.

It ends with us מתחיל כקומדיה רומנטית טיפוסית לכל דבר. בחורה פוגשת בחור, יש ביניהם קליק וכימיה, הבחור שחקן ולא רוצה קשר רציני ולאחר כמה חודשים טובים הם נפגשים שוב במקריות כאשר אחותו מגיעה לעבוד בחנות הפרחים של הדמות הראשית שלנו, לילי בלום.

במהלך הקריאה אמרתי לעצמי, הא? זו לא קולין הובר שאני מכירה, קולין לא כותבת קומדיות רומנטיות טיפוסיות...

מכיוון שידעתי מביקורות שהספר מכיל הרבה יותר מזה, חיכיתי... חיכיתי להפתעה שתתפוס אותי ותגרום לי להבין למה הספר הזה כל כך מדובר?

אלוהים איך הופתעתי. למרות כל הסימנים המקדימים לא ציפיתי ולא צפיתי את מה שקרה.

בספר הזה יש המון. הוא מכיל סיפור כואב מהעבר, סיפור כואב מההווה, אהבה מסוגים שונים, בכי, דרמה וכל כך הרבה רגש ואינטיליגנציה.

הסופרת בנתה סיפור עמוק, מלא שכבות, טוויסטים, הפתעות התלבטויות ומעל הכל סיפור קשה שנוגע עמוק בנבכי הנשמה והלב.

אני יכולה להגיד בלב שלם שהתאהבתי בלילי, הדמות הנשית הראשית.

לילי היא בחורה צעירה בשנות ה20 המאוחרות, בת יחידה, עם אמא אוהבת ואמיצה כמוהה. לילי הגשימה את חלומה ופתחה את חנות הפרחים שתמיד חלמה עליה.

האישה המדהימה, החזקה והעצמאית הזו עמדה בספר הזה בכל כך הרבה אתגרים והחלטות משנות חיים. לילי נכנסה לי עמוק ללב, גרמה לי לכאוב בכאבה, להתלבט איתה על החלטותיה ולשמוח איתה ברגעים המאושרים.

היא דמות שתישאר עוד הרבה במחשבותיי, היא לימדה אותי המון על שיפוטיות של אנשים, על מצבים מורכבים ויותר מהכל, על כך שלא תמיד הכל שחור או לבן.

מטרת הספר בעיניי הייתה להשכיל את הקוראים על מצבים שאני מקווה שאף אחת מכן לא תצטרך להיתקל בהם ולגרום לקוראים לפתוח את העיניים ולא לשפוט אדם אחר אפילו אם זה נראה הכי קל והכי טריוויאלי בעולם.

בנוסף, כוונתה של הסופרת הייתה לגרום לנו ללמוד מחייה האישיים, להעצים, לרומם ולתת לנשים כוח להתמודד ולצאת ממצבים לא טובים.

לעיתים, היה לי קשה וקורע לב לקרוא את הספר. מהרגע שבו הספר השתנה, אפשר להגיד שהייתי על קוצים וחיכיתי לראות מה יקרה הלאה. היו לי גם הרבה רגעי בכי בספר הזה. בכי על המצב, בכי על לילי ובכי על חוסר האונים והמצב המורכב שאליו היא נקלעה.

הספר הזה לימד גם אותי הרבה ויותר מהכל אקח ממנו את חוסר השיפוטיות שהסופרת ניסתה להנחיל בנו. הוא לגמרי יישאר איתי וזהו לא ספר שאני הולכת לשכוח בקרוב.

הסקירה הזו נכתבה בהמון מחשבה ולא רשמתי יותר פרטים על העלילה והסיפור על מנת לא להרוס ולקלקל לכן.

יחד עם כל מה שכתבתי, היו גם דברים שפחות אהבתי בספר הזה והוא לא היה לגמרי נטול בעיות.

הדבר שהכי הפריע לי היה דווקא האפילוג שנתן תחושה של עתיד "ורוד" מדי וניסה לסגור הכל בצורה מושלמת. מכיוון שהסיפור עצמו היה לגמרי ההפך מכך, הרגשתי שזה טיפה התפספס והייתי רוצה לראות את הספר נסגר בצורה אחרת.

בנוסף, היו כמה דמויות משניות כמו חברתה הטובה של לילי, אליסיה, שסיפורה לא נסגר עד הסוף ולא היה ברור האם ידעה על דברים לפני ובאיזו רמה.  

אשאיר אתכן עם כמה ציטוטים חשובים, מרגשים ונטולי ספויילרים מהספר.

Life is a funny thing. We only get so many years to live it, so we have to do everything we can to make sure those years are as full as they can be. We shouldn’t waste time on things that might happen someday, or maybe even never.”

"Preventing your heart from forgiving someone you love is actually a hell of a lot harder than simply forgiving them."

“It stops here. With me and you. It ends with us.”

This book is different. This was not entertainment for me. It was the most grueling thing I have ever written. At times, I wanted to hit the Delete button. (Colleen Hover).

לסיכום, ספר עוצמתי, לא פשוט ועם מסר ענק.
ספר שישאר איתי לעוד הרבה שנים.

מומלץ מומלץ מומלץ