★★★★✩
ז'אנר: דרמה רומנטית
חלק מסדרה: כן, ראשון אך עומד
בפני עצמו עם סוף סגור. כל ספר יכול להיקרא כיחיד.
שאר הסדרה על דמויות אחרות.
שאר הסדרה על דמויות אחרות.
קיים בעברית: כן
לאחר שעפתי ונהניתי בטירוף מהספר השני
בסדרת הלבבות, החלטתי לחזור אחורה ולקרוא את הספר הראשון שהפעם מספר על איינסלי
ואדריאן המתוקים.
סדרת הלבבות נרכשה ע"י הוצאת אדל וכעת הספר הזה יצא לאור בעברית.
לספר היה פוטנציאל מעולה. היה בו סיפור
מעניין ועמוק, דמויות נוגעות ומרגשות, כאב, מכשולים, אהבת נעורים חסרת גבולות
וטרגדיה אחת ממוטטת. לצערי, לקראת האמצע הספר החל להיות מעט צפוי וחסר מעוף.
איינסלי, הדמות הנשית הראשית, הכירה את
אדריאן, הדמות הגברית הראשית, בגיל שמונה, כאשר הוא ואביו עברו לגור בבית מולם
בעיירה קטנה בצפון קרוליינה.
כאשר איינסלי רואה אותו בפעם הראשונה,
היא מבינה שזו אהבה ממבט ראשון ולא יכולה להישאר אדישה לילד בעל העיניים הכחולות
והמהפנטות שנכנס לחייה.
I just
stared at the blue-eyed boy. I had never seen him before, but he looked way too
nice to be hanging around there. My murky, green eyes appraised him. He looked
expensive and clean and my age.
הייתה לי בעיה עם התיאורים של איינסלי
שלטעמי לא התאימו למחשבות של ילדה בת שמונה ובהמשך גם לא למחשבות של נערה צעירה
מתבגרת.
לאיינסלי יש אמא מקסימה בשם ג'סי
שמגדלת אותה ואת לורליי, בת הדודה שלה, לבד, לאחר שאימה של לורליי, המכורה לסמים,
נטשה אותה.
לאיינסלי ולורליי יש קשר חזק, הדוק
ואוהב מכיוון שהן גדלו יחד מגיל קטן. הן יעשו הכל אחת בשביל השנייה ומתנהגות כמו
אחיות לכל דבר.
I loved her
too. So much. And I’d make sure she would never doubt it.
הסיפור בנוי כך שהוא מתחיל בעבר, כאשר
איינסלי בת שמונה ומתקדם בכל פרק עד להווה בו היא בת 22.
נהניתי לקרוא על הילדות וההתבגרות של
איינסלי, לורליי ואדריאן. נהניתי לקרוא על החברות והאהבה הגדולה שהתפתחה בין
שלושתם וכיצד איינסלי עזרה לאדריאן להמשיך לחיות לאחר שאימו ואחותו נהרגו בתאונת
דרכים נוראית.
My heart was
so full with those two that it felt like it might burst. Adrian made our lives
feel complete and happy. He was the Ken to our Barbies.
שלושת החברים חיו יחד בהרמוניה, בכיף
ובשמחה גדולה עד שטרגדיה פוקדת אותם ומשנה את הכל.
לאחר מה שקרה, הספר נפל
בעיניי מעט מבחינת הביצוע. הסופרת בהחלט לקחה כיוון טוב וסיפרה סיפור משמעותי , כואב
ובעל מוסר השכל אך הדרך שבה כתבה את הדברים הייתה צפויה.
בנוסף, הסצנות האינטימיות איכזבו אותי
והיו קלישאתיות למדי.
“Come on, baby. Let me see it. Come
for me. Come on my hand”
לסיכום, האם הוא היה טוב כמו הספר
השני? לחלוטין לא.
האם שווה לתת לו צ'אנס ולנסות בעצמכן?
אם אתן אוהבות סיפורי אהבה שמתחילים בילדות ולא מפריע לכן סיפור מעט צפוי, התשובה
היא כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה