★★★★✩
הספר הזה היה עינוי,
עינוי ממכר, אחד הספרים הכי משוגעים שיצא לי לקרוא...
כל כך הרבה פעמים חשבתי
איך? איך אני אצליח להעביר לכן את מה שהרגשתי? איך אני אצליח לכתוב סקירה שמצד אחד
עושה חסד עם הספר הגאוני הזה ומצד שני תעביר את התחושות הקשות והמתישות שלעיתים
הרגשתי?
אז דבר ראשון שחשוב
שתדעו, הספר הזה הוא לא קל. הוא יגרום לכן לצרוח מעצבים, להתמוגג מגאונות, לדפוק
את הראש בקיר ופשוט להגיד אלוהים, תגאל אותי כבר מהייסורים האלה!
לפעמים, כל כך כעסתי ולא
הבנתי לאן הכנסתי את עצמי , לא הבנתי למה אני ממשיכה לקרוא.
אבל, התשובה ברורה, ברגע
שמתחילים... אי אפשר להפסיק. הספר הזה ממכר.. הוא שואב אותך, גומר עליך ומשאיר
אותך בלי טיפת אוויר. הדחיפות שהרגשתי בעת הקריאה היה משהו שלא הרגשתי דומה לו אף
פעם. היה בי צורך מטורף לקרוא עוד ועוד, לא יכולתי להפסיק למרות שכל משפט וכל מילה
הרגישו לי כמו סכין חדה שנכנסה עמוק לתוך כל איבר בגוף שלי.
“Your love is poisoning me,
Jamie!”
האם אני ממליצה על הספר
הזה? התשובה היא כן.
האם כדאי לכן להכין כדורי
הרגעה ועצבים מברזל בעת הקריאה? גם כאן התשובה היא כן.
זהו ספר שלא אשכח לעולם,
אבל אלוהים... המסע הזה היה ארוך, לעיתים הייתי אומרת, אפילו ארוך מדי.
זהו הספר השלישי של קנדי
סטיינר שאני קוראת והיא בהחלט נמצאת גבוה ברשימת הסופרות האהובות עלי.
הספר נקרא בשפת המקור
אנגלית.
הוצאת יו ספרות שנוגעת,
רכשו את הזכויות לתרגום ובקרוב הוא יצא לאור גם בשפה העברית.
זהו המקום להגיד תודה (וגם
אני שונאת אותך קטן :) ) לענבל, על ההמלצה המטורפת הזו.
בי, הדמות הנשית הראשית
שלנו, היא בחורה לא קונבנציונלית ולא החלטית (בלשון המעטה). היא נולדה לאבא לבן
ואמא שחורה ומאחורי סיפור הלידה שלה מסתתר הרבה כאב לב שיגרום לכן להלם ותדהמה.
הבחורה הזו היא לא כוס
התה של כולן. כמות הפעמים שרציתי להיכנס לספר, לנער אותה ולהגיד לה תתעשתי על
החיים שלך היו בלתי נגמרים.
היו רגעים בהם כעסתי עליה
ולא הבנתי את מעשיה אבל, היו גם רגעים שבהם אהבתי אותה, ריחמתי עליה ורק רציתי לתת
לה חיבוק של אהבה.
יום אחד, בגיל 17, כשבי
הולכת לרוץ עם חברתה הטובה ביותר, ג'נה, הן נתקלות בבחור. הבחור הזה, ג'יימי שואו,
הולך להפוך את עולמה , לטלטל את חייה ולגרום לה ולנו להבין שאהבה היא אכן הרגש
החזק ביותר שקיים בעולם הזה.
הקשר של בי וג'יימי הגיע
לעומקים בלתי נתפסים. האהבה שלהם הייתה רעילה, מפוצצת ורמסה את כל מי שעמד בדרכם.
התשוקה והמשיכה שלהם אחד לשנייה דיממו בכל מילה בספר הזה וגרמו לנו הקוראים,
להתאהב ולשנוא אותם באותה נשימה.
His tongue dragged the length of my neck, teeth biting my jaw softly before
his lips claimed mine. We both inhaled together, hearts racing as my arms
tightened around his neck and his fingers bruised my hips.
במהלך כל הספר, הסופרת,
קנדי סטיינר, משווה את מערכת היחסים ביניהם לגמילה ולאהבה למשקה וויסקי. בי משווה
את ג'יימי לא פעם ולא פעמיים למשקה המסוכן, הממכר והחזק הזה, משקה שברגע שאתה נופל
אליו, אין דרך חזרה.
I always loved that, the first sight of him, the first hit. It was a little
jarring, like a slight burn, but the aftertaste was smooth, welcoming, like an
old friend calling me home.
הכתיבה, האנלוגיות
וההשוואות שהיא יצרה היו מרהיבות ומצאתי את עצמי תופסת את הראש ונפעמת מול הגאונות
שהסופרת הזו יצרה במו ידיה.
But the thing about whiskey is that it’s a stubborn drink that refuses to
be ignored. It doesn’t just sit on a shelf in a pretty bottle and wait
patiently. No, it clamors for attention, and that was just shitty news for
thirsty fools like me.
יחד עם כל השבחים, חשוב
לי לציין שהספר היה מבחינתי מלחמת התשה לא פשוטה בכלל. בכל פעם שנדמה שהדברים
מתחילים להסתדר, משהו קורה שטורף את כל הקלפים וגורם לזוג שלנו שוב ושוב להתרחק
אחד מהשנייה.
ג'יימי ובי עברו מסע כל
כך ארוך, שאני מודה שלעיתים נמאס גם עליי וגרם לי לרצות לתלוש שערות ולהפסיק את
העינוי הזה.
It’s just not the right time for us…” I shook my head. “It’s never the
right time.”
לסיכום, הספר הזה לא הולך
לצאת לי מהראש עוד הרבה זמן וזו בעצם הגדולה שלו. הוא גרם לי להרגיש כל כך הרבה
בבת אחת. תאהבו אותו או תשנאו אותו, אדישות אתן לא תצאו ממנו.
4.5 כוכבים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה