כל שאני / ג'ודי אלן מלפס

★★✩✩✩
נתחיל בגילוי נאות : אני לא מחובבות ג'סי וורד. קראתי את טרילוגיית הגבר הזה במלואה (כל שלושת הספרים) ב2017, כשהתחלתי לקרוא את הז'אנר הרומנטי ורציתי לנסות סגנונות שונים ולכוונן את הטעם שלי. למרות שמיציתי כבר בספר השני, לא נטשתי את הסדרה.
היום כבר לא אעשה את אותה טעות.

טיפ ממני אליכן: אם אתן לא מתחברות לספר, אתן בהחלט יכולות לוותר עליו. גם אם הביקורות מהללות וגם אם שמעתן שהספר הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לאנושות, אם למדתי משהו מהניסיון שלי בקריאה הוא שלכל אחת מאיתנו יש טעם אינדיווידואלי. זה לגמרי בסדר לא להתחבר ולנטוש. יש כל כך הרבה ספרים וכל כך מעט זמן, תעשו את הבחירות הנכונות בשבילכן.

הנובלה "כל שאני", היא המשך של טרילוגיית הגבר הזה ולכן אם לא קראתן את הטרילוגיה אני לא ממליצה לקרוא את הנובלה.
הפעם דרו, חברו הטוב של ג'סי, הוא במרכז העלילה.
הנובלה מסופרת בגוף ראשון, מנקודת המבט של דרו בלבד ומכילה כ90 עמודים קצרצרים.
הפרקים הראשונים תפסו אותי ועניינו אותי והזוג הפעם הצליח למשוך אותי, אך בהמשך ההתלהבות הזו ירדה. הנובלה מלאה בקלישאות ורגעים צפויים שפגמו בהנאה שלי.
אנו פוגשים את דרו כאשר הוא בן 39, ללא זוגיות ואב לילדה בת שבע בשם ג'ורג'יה. **ספויילר לגבר הזה** למי שזוכר, בסדרת הגבר הזה, הייתה אישה בשם קורל אשר ניסתה להפריד בין ג'סי ואווה. היא טענה כי היא בהריון מג'סי אך בפועל הייתה מהריון מדרו. כך בעצם נולדה ג'ורג'יה. מהסיבה הזו, **סוף ספויילר** דרו והיא לא מסתדרים והוא פחות יותר מתעב אותה אך סובל אותה כי הם אם ילדתו.
דרו בעל חברת נדל"ן מצליחה, איש עסקים עשיר ומצליח ובין לבין הוא מבלה את זמנו במועדוני סקס ו BDSM.
כקלישאה הידועה (הראשונה אך לגמרי לא האחרונה בנובלה הזו), דרו לא מחפש קשר רציני אלא רק לספק את עצמו בסקס קר וחסר רגשות.

כל זה משתנה כמובן כשהוא פוגש את האחת שעושה לו פרפרים וריגושים בבטן, ראיה היפהפייה בת ה 24.
ראיה היא בחורה אבודה, יפהפייה בעלת עיניים חודרות ועצובות.
כשדרו רואה אותה בפעם הראשונה, היא עושה לו משהו, מעוררת בו המון כמיהה, רצון ומשיכה.
בהתחלה האמנתי לדרו ולמשיכה החייתית שלו אליה, אך ככל שהתקדמה הנובלה, האמנתי לו פחות ופחות והדרך שבה הוא דיבר עליה ועל הרצון שלו להיות איתה היה מוגזם ולא אמיתי.
מכיוון שזו נובלה, הדברים ביניהם אכן התקדמו בצורה מהירה מאד אבל בשלב כלשהו זה כבר הפך למגוחך. הייתה הרגשה שניסו לדחוס סיפור של 400 עמודים ל 90. הבנייה של מערכת היחסים ביניהם הייתה מהירה מדי ולא אמינה. בהתחשב בכך שהם בקושי הכירו אחד את השנייה, הרעיון של אהבה ביניהם לאחר כמה פגישות מיניות בלבד היה מופרך לחלוטין.

כפי שציינתי קודם, הנובלה מלאה בקלישאות ורגעים צפויים. החל בזה שהם נפגשים ב"מקרה" בכל המקומות שהם לא אמורים להיפגש בהם וממשיך בכך שבכל הסצנות ביניהם הם לא יכולים להוריד את הידיים אחד מהשנייה ובעצם עושים סקס בכל מקום אפשרי.
בכל פעם שראיה לא אמורה להיות במקום כלשהו, היא בכל זאת נמצאת בו והמצב הזה הפך את הנובלה לקומדיה של טעויות, וגם אחת לא ממש מוצלחת.
היו כמה דברים שכן אהבתי בנובלה.

התרגום היה מוצלח מאד, מצחיק, ברור, קריא ושיקף את רוח הדמות של דרו, הפלייבוי הנצחי. (המון גסויות).
בנוסף, למרות שהעלילה הייתה פחות מוצלחת, הפרקים היו מאורגנים בצורה טובה, הקריאה זרמה לי ואהבתי לקרוא את החלקים על העולם השונה של מועדוני הסקס של לונדון.
לסיכום, נובלה קלילה, קלישאתית וחסרת מעוף. לגרופיות ג'סי וורד בלבד.




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קצת עלי

כאילו אין מחר / קריאן קול

עשרת הספרים הכי טובים שלי לשנת 2019