Vicious / L.J Shen


★★★★
וואו! זו התגובה שלי לאחר שסיימתי לקרוא את הספר הזה
אני לא מצליחה להבין איך עוד לא תירגמו את הסדרה הנהדרת הזו?
ממה שהספקתי לקרוא עד עכשיו, היא כל כך שונה מכל מה שיש בז'אנר וגרמה לי להישאב עמוק עמוק פנימה.
הסקירה הזאת הייתה אחת הקשות שישבתי לכתוב. הדמות הגברית הראשית העלתה בי במהלך הקריאה המון רגשות סותרים והתלבטתי האם אצליח להעביר לכן את המורכבות הפסיכולוגית שלה.
הספר הוא בעצם ההמשך של הנובלה הקודמת עליה רשמתי סקירה (Defy) וההמשך של סדרת Sinners of saint, אך כל אחד מהספרים עומד בפני עצמו ואין צורך לקרוא את הנובלה על מנת לקרוא אותו.

את הספר קראתי בשפת המקור, אנגלית.

בספר הזה אנו ממשיכים להכיר את חבורת ה HotHoles, ארבעת הגברים הכי מקובלים והכי שווים בביה"ס אול סיינטס.
בין ארבעת החברים יש קשר חזק שמורגש לאורך כל הספרים בסדרה שקראתי עד כה. הם יותר מחבורה של ארבעה חברים עשירים, הם אחים, לטוב ולרע.
לאחר שבספר הקודם התוודענו לג'יימי פולוהיל ולקשר שלו עם מורת הספרות שלו מלודי גרין, כאן אנו מכירים לעומק את חברו הטוב בארון "וישס" ספנסר ואת הנערה שעושה לחבורה הזו הרבה בלאגן (בלשון המעטה), אמיליה לה בלנק.
העלילה נעה על ציר זמן בין ההווה ל10 שנים אחורה כאשר הם היו ילדים בני 18 בבית הספר ומסופרת מנקודת המבט של שניהם.

ההכרות הראשונית של וישס ואמיליה מתרחשת כאשר ההורים שלה, זוג עני מוירג'יניה עם שתי בנות (רוזי ואמיליה), מגיעים לעבוד ולחיות באחוזה של אביו של בארון ואשתו החורגת (ג'וזפין).
וישס, כשמו כן הוא (רשע), מחליט לעשות לאמיליה חיים קשים, עושה הכל על מנת שיהיה לה רע בבית הספר ומחוצה לו ובעצם גורם לשנה שהיא נמצאת בקליפורניה להפוך לסיוט אחד גדול.
הם נפגשים שוב במקריות לאחר 10 שנים בניו יורק וכמובן שהחיים שלהם מצטלבים בצורה שלא ניתנת לעצירה ע"י אף אחד מהם.

לאט לאט, במהלך הקריאה בין ההווה לעבר, הסופרת פורמת בפנינו את הסיפור שלהם, את הסיפור של האנשים הסובבים אותם ואת הסודות הרבים שמסתתרים מתחת לפני השטח. אנו מקבלים פיסות של מידע פה ושם ואהבתי לגלות כל פעם עוד משהו שהוסיף לי לחוויה.

יש סיבה שהספר נקרא על שם הכינוי של בארון, "וישס". הרגשתי שלמרות שהיו כאן שתי דמויות ראשיות, הוא היה הכוכב של הספר. הדמות שלו הייתה כל כך מיוחדת ושונה. בהחלט היה לי קשה להתמודד איתה בחלק מהפרקים.
מבחינתי, הוא אחת הדמויות הכי רעות והכי שנויות במחלוקת שקראתי.
הוא אנטי סוציאלי במהותו, מצליח ועשיר בגלל המעשים והמילים שלו שהן בעצם החוזקה שלו.
הוא יכול להפיל כל אחד במשא ומתן ולגרום לאנשים (כולל אמיליה) לעשות כל מה שירצה.

"Again, his voice was smooth and casual but his words venomous"

הוא נהנה מהסבל של אנשים אחרים, נהנה לראות אותם מתפתלים ונוגע במקומות הכי חלשים ואיפה שהכי כואב.
אני מצדיעה לליהי על הדמות המורכבת שהיא כתבה, יותר קל ליצור רוצח רע וקר מאשר את האיש הזה. אהבתי את זה שהיא יצרה את הדמות הזו ופשוט רצה איתו בכל הכוח.
וישס לא מנסה להתיפייף בפני אף אחד, הוא לא מנסה להשתנות, הוא לא מנסה להיות אדם אחר. הוא מי שהוא, לטוב ולרע.
הוא לא כבש אותי לגמרי וזו פעם ראשונה בספר שאין לי אהבה חסרת פשרות לדמות הראשית אבל מה שכן יש לי אליו, לאחר סיום הקריאה, זו הערכה והבנה.
זה לא קורה הרבה שדמות מצליחה לעורר בי רגשות כאלה, ואם וישס הצליח אין ספק שאני אגיד לכן שאתן חייבות להכיר אותו גם.

אמיליה היא ההפך המושלם ממנו, אם הוא התגלמות הרוע, היא התגלמות הטוב.
חביבה, עוזרת לכולם, תמיד מחייכת, תומכת ללא היסוס באחותה החולה ובהוריה.
למרות שוישס שולט בה בדרך מסוימת, היא מתנגדת לו ועונה לו לא מעט פעמים במהלך הספר, היא מעמידה אותו במקום, ואהבתי את העובדה שיש לה חוזק ועמוד שדרה מולו.
מערכת היחסים ביניהם כל כך מורכבת פסיכולוגית ושזורה בשנאה מהעבר, היא לא דומה לשום מערכת יחסים אחרת שקראתי.
הם בתוך הוורידים אחד של השנייה למרות ששניהם שונאים את זה. הם לא מסוגלים להיות אחד בלי השנייה וגם לא אחד עם השנייה. יש ביניהם יחסי משיכה/שנאה מטורפים שהולכים רחוק רחוק לתקופה בה הם הכירו לראשונה ולבעיות שלכל אחד מהם יש עם עצמו. יש ביניהם מלחמה שהובילה לכאוס, כאב וחרטה.
הם עוררו בי הרבה רגשות מעורבים לאורך הקריאה.

בדומה בספר הקודם, גם כאן הכתיבה של ליהי סחפה אותי פנימה, מצאתי את עצמי קוראת עוד פרק ועוד פרק והרגשתי כאילו אני לא קוראת מהר מספיק, הרצון לדעת מה יקרה ביניהם ועם העלילה היה חזק מאד.

הניגוד בין אמיליה לוישס בולט וברור במהלך כל הספר, החל בחיצוניות שלהם, היא בשיער הורוד שלה לעומת השיער השחור שלו וכלה במשפחה הענייה והמאושרת שלה לעומת המשפחה העשירה והאומללה שלו.
הם באים מעולמות שונים לחלוטין, ערכים שונים והתייחסות מנוגדת לאנשים סביבם.

היו שני דברים עיקריים שהפריעו לי במהלך הקריאה. הדבר הראשון הוא שהרבה פעמים הרגשתי שוישס והחברים שלו מתייחסים לאמיליה כמו לרכוש, כאילו היא שייכת להם והם משחקים משחק של מי יצליח להשיג אותה קודם.
הדבר השני הוא שהספר לטעמי היה טיפה ארוך מדי, הבעיות של וישס עם המשפחה שלו חזרו על עצמם ויכלו טיפה להצטמצם, היו הרבה סיפורים של דמויות המשנה בתוך הספר ולעיתים זה היה יותר מדי עבורי.

לסיכום, אני בהחלט ממליצה לקוראות האנגלית לקרוא את הספר הזה ומקווה מאד שיתרגמו את הסדרה בקרוב.

הזוג הזה בהחלט נגע לי בנשמה, לטוב ולרע, ואני חושבת שוישס הוא חוטא שכדאי לכן להכיר.

סקירתי על הספר הראשון בסדרה Defy (נובלה מקדימה) 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

קצת עלי

כאילו אין מחר / קריאן קול

עשרת הספרים הכי טובים שלי לשנת 2019