הרמוני / אמה סקוט

★★★✩✩

ז'אנר: דרמה רומנטית

חלק מסדרה: לא

קיים בעברית: כן. תורגם ע"י הוצאת בוקטיק

אמה סקוט היא אחת הסופרות האהובות עלי ביותר. בכל פעם שאני מרגישה קצת תקועה או רוצה לקרוא דרמה אמיתית וסוחפת שכתובה מהלב, היא הסופרת שאפנה אליה.

זהו הספר החמישי שלה שאני קוראת ואני יכולה להגיד שבהחלט נהניתי ממנו אך הוא לא היה חף מבעיות. 

ההתחלה סחפה אותי מאד, אהבתי את העלילה, את הדמויות ואת המקום שהספר כיוון אליו אך לצערי, ככל שקראתי יותר והתקדמתי בסיפור, הוא התחיל להרגיש בנאלי, צפוי ודומה לספרים אחרים שקראתי בעבר.

מה שהפך את הספר למעניין וייחודי, היה השילוב של נושא התאטרון, שייקספיר, הדמויות המשניות ונושא אחד חשוב שאף פעם לא מפסיק להיות רלוונטי.

ווילו הולוואי, נערה צעירה בת 17, עוברת טראומה שמצלקת אותה לכל החיים וגורמת לה להסתגר בתוך עצמה, לזנוח את חלומותיה ולהתנתק מכל חבריה.

"Untouchable. The word sang to me like a lullaby. Everything safe was in those four syllables. Everything I wanted to be but wasn’t."

כאשר אבא שלה מודיע למשפחה על רילוקיישן לעיירה קטנה בשם הרמוני, ווילו מרגישה הקלה לעזוב את ניו יורק, את הסביבה שמזכירה לה את הטרגדיה שעברה ואולי לנסות להתחיל מחדש במקום שקט ורגוע יותר.

לאייזק פירס בן ה - 19 אף פעם לא היו חיים קלים. לאחר שאימו מתה בגיל 10, הוא נשאר לבדו עם אביו השיכור והמתעלל שמצבו הולך ומחמיר מיום ליום.

אייזק ואביו גרים בטריילר פארק, מתקיימים ממעט הכסף שיש להם ומנסים להחזיק את הראש מעל המים.

אייזק נחשב "לילד הרע" של הביה"ס, מתבודד ומקמץ במילים.

Looking at Isaac Pearce was like window shopping. Sighing over something you desperately wanted but couldn't afford.

המקום היחידי בו הוא מרגיש עצמו ומצליח לבטא את מי שהוא, זה על הבמה.

מאז שהיה ילד, אייזק משחק בהצגות שונות בתאטרון הלאומי של הרמוני. הוא נחשב לעילוי, פלא, שכל מי שרואה אותו מוקסם, מתרגש ואינו יכול להסיר ממנו את עיניו.

"…watching Isaac Pierce on stage…” She gave me a sly look. “Make sure you bring a spare pair of panties is all I’m saying.”

אייזק מתעל את החיים הלא פשוטים שהיו לו למשחק ונותן את כל כולו על הבמה, בכל הצגה.

כאשר ווילו מגיעה לעיירה הקטנה של הרמוני ורואה בפעם הראשונה את אייזיק על הבמה, מתעוררת בה אש שהיא חשבה שכבתה מזמן.

היא ניגשת לאודישנים למחזה "המלט", למרות שלא שיחקה על במה מעולם, מקבלת את התפקיד של אהובתו של המלט (מפתיע...) ומכאן מערכת היחסים שלה ושל אייזיק עולה שלב ומכניסה את שניהם לסחרור מלא בדרמה ובמכשולים.

Onstage, we were going to destroy each other. But offstage, our story won’t be a tragedy.

כפי שציינתי קודם, מה שאהבתי בספר היה השימוש של הסופרת בתאטרון ובמילים של שייקספיר על מנת להעצים את הסיטואציה בחיים האמיתיים ולגרום לדמויות להתחבר לאני הפנימי שלהם.

גם ווילו וגם אייזיק ראו בבמה ובמשחק תהליך מרפא, בו הם יכולים לדבר מבלי לדבר ולהביע את הכאב שנמצא בתוכם ללא צורך להיחשף באמת.

Willow was here for the same reason I was: to find some relief. To tell her story.

הדמויות המשניות תרמו מאד לעלילה, גרמו לי לצחוק, להתרגש ולשמוח שיש לדמויות הראשיות אותם בחיים שלהם. אנג'י, חברתה הטובה ביותר של ווילו, בלטה במיוחד. היא הייתה מצחיקה, אמיתית, כיפית ונרתמה לעזרתה של ווילו בכל דבר שהיא הייתה צריכה.

מערכת היחסים של ווילו ואייזיק נבנתה לאט, ההתפתחות ביניהם הייתה אמינה והוא נתן לה את המקום להיות מי שהיא, לחשוף את עצמה בפניו לאט ולבטוח בו.

הסצנות האינטימיות (שהיו מעטות מדי בעייני) היו טובות ומלאות בתשוקה. בהחלט הרגישו את הכימיה והחיבור שהיה בין שניהם.

מה שפחות עבד מבחינתי בספר, היה השימוש של הסופרת בקלישאות הידועות של "הילד הרע" והעני שמתאהב בנערה העשירה והבלתי מושגת.  

בנוסף, אבא של ווילו אסר עליה להיפגש עם אייזיק בגלל הדעות הקדומות שלו וזה הרגיש לי קצת ילדותי ופחות מתאים לעלילה.

בערך באמצע הספר, התחלתי לדלג על שורות ועמודים על מנת להגיע להתפתחות מסויימת. הרגשתי שהיו יותר מדי רגעים מתים בספר.

לסיכום, ספר יפה על שתי דמויות שבורות שמצאו נחמה אחד בשני.

המילים של אמה סקוט שוב נגעו בי ואין ספק שהיא סופרת מיוחדת.

הקלישאות וההימרחות של הסיפור גרעו מההנאה אך בסופו של דבר אני בהחלט ממליצה על קריאת הספר הזה אם אתן במצב רוח רומנטי ורוצות להתאהב.

3.5 כוכבים

"Doubt thou the stars are fire,
Doubt that the sun doth move,
Doubt truth to be a liar,
But never doubt I love."

(Hamlet, Act II, Scene 2)