★★★★✩
Neighbor Dearest הוא ספר שמוגדר
"שני" מתוך סדרה מאת סופרת אהובה עלי מאד, פנלופה וורד ("ממזר
שחצן", "יהיר בחליפה").
הספר יצא לאור בשנת 2016 וטרם תורגם לעברית. הוא נקרא בשפת המקור,
אנגלית.
לספר ישנו ספר מקדים שנקרא Stepbrother Dearest על בחור בשם אלק. הדמות
הנשית הראשית בספר זה (Neighbor), צ'לסי, היא בחורה
שהופיעה בספר הקודם כחברה הנוכחית שלו ובעצם הוא נפרד ממנה. זהו הסיפור שלה.
בחרתי להתחיל עם הספר השני עקב המלצה של חברה. מבחינת המשכיות, לא
הייתה לי שום בעיה להתחיל איתו ולא הרגשתי שחסר לי מידע.
הספר נכתב מנקודת מבט אחת בלבד, של הדמות הנשית הראשית, צ'לסי.
הדבר הראשון שחשוב לי לציין הוא שמאד אהבתי את הספר הזה! הוא נגע
בעיניי בהמון נקודות שאני אוהבת לקרוא עליהן ואותן. הוא היה מקורי, שנון, מצחיק,
דרמתי במידה והכיל המון רגש.
פנלופה לאט לאט הופכת לאחת הסופרות האהובות עלי ואני ממליצה לקוראות
האנגלית לנסות כמה ספרים שלה.
גם כאן, היא ממשיכה בכתיבה האופיינית שלה שמשלבת קומדיה רומנטית עם
דרמה ואיכשהו, בכל הספרים שקראתי, זה מצליח לה כל פעם מחדש. הספר הצליח להפתיע
אותי והוא לא הרגיש לי כמו עותק של משהו אחר.
רמת החיבור שהרגשתי לדמויות כאן ובמיוחד לדמות הנשית, צ'לסי הייתה
גבוהה מאד וזהו ספר שקראתי כמעט ללא עצירה במשך 24 שעות.
בזמן הקריאה, עניין אותי לדעת מה יקרה עם הזוג הזה, לא הרגשתי מיאוס או
שאני צריכה הפסקה כמו שקורה לי לפעמים בהרבה ספרים אחרים. העלילה זרמה, עניינה
וריתקה אותי ובהחלט נהניתי מכל רגע.
צ'לסי, הגיבורה שלנו, עובדת במרכז הנוער בסאן פרנסיסקו ויש לה משפחה
מקסימה שכוללת אבא, אמא ושתי אחיות קלייר וג'ייד. ג'ייד תיפקדה כחברתה הטובה ביותר
של צ'לסי והייתה אשת סודה במהלך כל הספר. הדינימיקה ביניהן הייתה מצחיקה ושנונה והן
היו חמודות להפליא יחד.
“So, you remember Angry Artist?”
“You banged him?” “No!” “What is it, then?”
“Turns out…he owns
the building.” “No way! I think it’s great!” she said when you guys start
boning, you won’t even have to pay rent.”
צ'לסי לגמרי הייתה הכוכבת והיא הצליחה לגרום לי להרגיש את כל מה שהיא
הרגישה ואת התהליך שהיא עברה ביחד עם דמיאן, הדמות הגברית הראשית. אם זו הייתה
המשיכה העזה שלה אליו, ההתלבטויות, הכאב, שברון הלב וגם השמחה. זוהי דמות שהתפתחה
במהלך העלילה, גם במובן הרגשי וגם במערכות היחסים שלה עם הדמויות האחרות.
לדמיאן בהחלט מגיעה קטגוריה משל עצמו. בהתחלה הוא הצטייר כאיש הרע,
המרוחק והלא נגיש.
"This
guy is just not friendly. He doesn’t have Asperger’s. He’s just an ass.”
עם הזמן, הוא נפתח ולמדתי להכיר עוד צדדים בו שאהבתי מאד. העובדה שהוא
היה חתיך הורס כמובן שלא הזיקה.
דמיאן עשה אקזיט בגיל צעיר והוא חי את חייו
בנוחות יחסית, התחביב העיקרי שלו הוא אמנות והוא יוצר ציורי גרפיטי מיוחדים ולא
שגרתיים שמבטאים את העולם הפנימי שלו.
לדמיאן יש 2 כלבי רוטווילר מקסימים וחמודים
שהיוו חלק גדול מהעלילה. כבעלת כלב, הזדהיתי עם האהבה והדאגה של דמיאן אליהם וזה
הראה לי המון על האדם שהוא.
כמו ברוב הספרים, ברגע שיש בעלי חיים הם לגמרי
משדרגים את הסיפור ויוצרים מצבים מביכים ומצחיקים וגם כאן המצב לא היה שונה.
לו ולצ'לסי הייתה התחלה קצת לא טובה, בלשון
המעטה, אבל לאט לאט הם למדו להכיר אחד את השנייה ולהעריך את החוזקות, החולשות
והחברות שנבנתה ביניהם.
אהבתי את השנינות, המתח המיני והדיאלוגים
המצחיקים שקסמו לי בזמן הכרותם.
“You’re D.H.
Hennessey…” “Clearly the D stands for dick?”
“You
know what you are, Chelsea Jameson? You’re like pizza. Hot…but bad for me in
large doses.”
המתח
המיני והכימיה שהייתה ביניהם גם היא הייתה מצויינת, נבנתה לאט, עברה כמה באמפרים
בדרך, אבל היה שווה לחכות לשיא.
I
opened my mouth wider taking in every one of his breaths as if they were my
only oxygen. I kept expecting him to pull away, but instead he only kissed me
harder, pressing his entire body into mine.
"…It’s
taking every bit of strength in my body not to accept your offer right now, take
you against this wall and fuck you so hard for being a bitch these past two
weeks…"
הספר הזה היה שונה כי הוא הראה לנו את החיים ש"אחרי". כלומר,
איך הזוג מתמודד עם הצעד הבא והמכשולים שהחיים מציבים בפניהם. זה היה מרענן
ומעניין ולא קראתי זאת בהרבה ספרים.
היו גם כמה דברים שפחות אהבתי כמו למשל ההתעסקות שלהם בסקס כל! הזמן!
ברגע שזה קרה, זה המשיך לקרות עוד ועוד ועוד... גם במסעדה, גם בשירותים, גם בבית
כשיש אורחים.. הבנתי את הפואנטה, אתם לא
יכולים להוריד את הידיים זה מזה.. אין צורך לקרוא על זה כל שורה שנייה.
בנוסף, היו רגעים קלישאתיים בספר שהפריעו לי. אם למדתן להכיר אותי,
אתן יודעות שקלישאות זה אחד הדברים השנואים עליי. היו רגעים שצ'לסי ודמיאן היו
נורא דביקים ומתוקים לעיתים עד לרמה שאני כבר לא מתחברת אליה.
יחד עם זאת, חשוב להגיד שכן היו רגעים קסומים בספר הזה. אפשר להגיד
שהרגעים הטובים, הקסומים האמיתיים במקרה הזה, גברו על הקלישאות.
היו רגעים שחשבתי לעצמי, זו הסיבה שאני קוראת, בשביל רגעים כאלו שגורמים
לי נחת בלב ואושר בנשמה.
Sometimes, a song
eerily comes on at just the right time... I stood in the bathroom leaning
against the sink and sobbed. They were tears of joy—not fear or sadness.
לסיכום, ספר טוב מאד שממשיך במסורת של פנלופה וכולל קומדיה רומנטית,
פלירטוטים והנאה עם דרמה מתובלת היטב. בנוסף, הספר כולל המון רגשות. המילים של
פנלופה והדרך שבה היא תיארה ובנתה את הקשר בין דמיאן לצ'לסי גרמו לי לבכות לא פעם
ולא פעמיים.
“You’re my
fucking unicorn, Chelsea.”
4.5
כוכבים כמעט מושלמים
מוזמנות לקרוא, להנות וכמו תמיד אשמח לשמוע את דעתכן.
לעוד סקירות שלי על ספריה של פנלופה וורד
😊
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה