לפני שהיינו זרים / רנה קרלינו

★★★★✩

איזו הרגשה כיפית זו כאשר מסיימים לקרוא ספר טוב! בימים האחרונים, פתחתי וסגרתי בערך שלושה ספרים. ניסיתי וניסיתי עד שבסוף פגעתי בול.

לפני שהיינו זרים, שראה אור בימים האחרונים תחת הוצאת סתיו היה ספר מרגש, אמיתי וכיפי לקריאה. הסיפור של הזוג שלנו, גרייס ומאט, היה מיוחד, סוחף, מלא ברגש, אינטימיות, צחוק וכיף ושילב דרמה ואקשן במידה הנכונה.

הספר מחולק לארבעה חלקים והוא נע על ציר זמן של ההווה ו - 15 שנים אחורה, כאשר גרייס ומאט נפגשו 
בפעם הראשונה בקולג'.

בשונה משאר הספרים שמשלבים עבר והווה, הסופרת החליטה לכתוב את כל סיפור הכרותם ואת העבר במקשה אחת, במספר פרקים מרוכז, במקום לקפוץ אחורה וקדימה בזמן.

ההתמקדות הזו בעבר של הזוג, בסיפור הכרותם ובחיים שלהם בקולג' הייתה נהדרת בעיני. זכינו לראות את הצד השובב, הצעיר והמהנה של כל אחד מהם ביחד ולחוד.

גרייס ומאט היו בעיני נפשות תאומות, זוג שנועד להיות יחד, לא משנה כמה מכשולים וכמה זמן הפריד ביניהם, ידעתי שהם ימצאו את דרכם חזרה אחד אל השנייה.

הספר יחיד, סוף סגור, ונקרא בשפת המקור, אנגלית.

הספר מתחיל בנקודת זמן ההווה, בה אנו פוגשים את מאט, צלם מוכשר וזוכה פרס פוליצר, גרוש בן 36 ללא ילדים. לאחר שטייל בעולם במשך תקופה, הוא השתקע בניו יורק ועובד במשרדים של נשיונל ג'אוגרפיק.

בפרקים הראשונים אנו מגלים כמה מאט רואה את חייו כחסרי משמעות וריקים ופשוט חי את היום יום בצורה הכי בנאלית שיש. מפגש אחד מקרי עם גרייס, הדמות הנשית הראשית ואהבתו הראשונה, ברכבת התחתית של ניו יורק, מטלטל אותו, מחזיר אותו אחורה לתקופה בה הכירו וגורם לו להבין שהוא לעולם לא יוכל לשכוח אותה, לא משנה כמה ניסה.

גרייס, הנפש החופשית, הבלונדינית האקזוטית והמיוחדת, היא נגנית צ'לו מחוננת ואמנית בחסד. את הצד הבוגר של גרייס פחות יצא לנו להכיר והרגשתי שהסופרת התמקדה בעיקר בחייה בשנות ה 20, כסטודנטית למוזיקה.

גרייס גרה רחוק ממשפחתה וממעטה לראות אותם בגלל קשיים כלכליים שלה ושלהם. הם מוזכרים מדי פעם במהלך העלילה, אך לא תופסים בה מקום ניכר.

מי שכן משמש כמשפחתה היא חברתה טטיאנה, שמספקת לה כתף תומכת ונשארת לצידה לאורך כל השנים.

לאחר שגרייס ומאט מכירים, הוא הופך לכל עולמה. הרבה פעמים במהלך העלילה, הרגשתי שהיא תלויה בו יותר מדי ואירגנה את חייה סביבו. היא הייתה שברירית וחלשה מדי. כמות הפעמים בהם הסופרת ציינה שהיא בוכה היו מוגזמים. באופן כללי, היא הייתה דמות טובה שהתחברתי אליה אך הייתה חסרה לי החוזקה והביטחון עצמי שלה.

לאחר מעט פרקים בהווה, אנו מועברים 15 שנה אחורה לשנות ה -90, התקופה שבה מאט וגרייס הכירו.

הקשר ביניהם התחיל כידידות מהממת, לאחר שמאט מגיע לקולג' ללמוד צילום ומשתבץ חדר ליד גרייס במעונות. הקשר ביניהם נבנה לאט לאט בצורה ידידותית עד שהגיע לנקודת רתיחה שממנה הם לא יכלו לחזור עוד.

Her arms fell to my chest and arms again. It was hard for me to look away from her.

מאט וגרייס הפכו בלתי נפרדים ובילו את כל זמנם יחד. הם קרעו את ניו יורק בתקציב מוגבל, תרמו דם בשביל להרוויח קצת כסף, לבשו פיג'מות לדיינר בשביל לאכול פנקייקים חינם ובעיקר הסתובבו ברחובות ניו יורק ולא שכחו להצטלם המון תוך כדי.

"You're my first muse, Grace."

גרייס ומאט התחברו בצורה מיידית ולגמרי הרגשתי שהם נפשות תאומות שקורצו בדיוק מאותו חומר. האהבה שהם הרגישו אחד כלפי השנייה הייתה אמיתית, חזקה ומשהו שלא פוגשים פעמיים בחיים.

You can't re-create the first time you promise to love someone or the first time you feel loved by another…. It never happens twice.

אתן בטח שואלות את עצמכן, אם כך המקרה, כיצד קרה שנפרדו דרכיהם והם לא התראו במשך 15 שנים? בעקבות כישרונו הרב של מאט לצילום, הוא נשלח להתמחות של מספר חודשים באפריקה עם המגזין נשיונל ג'אוגרפיק, הזדמנות יקרה מפז. כמובן שלא אספר יותר מדי, על מנת לא לקלקל את העלילה, אך רק אגיד שמהטיול הזה הם כבר לא חזרו להיות אותו דבר.

כאשר אנו חוזרים להווה, מתגלים המון סודות והמון דברים שלא ידענו שבעצם התרחשו בתקופה הזו של 15 השנים בהם מאט וגרייס היו בנפרד, ביניהם כמובן מה גרם לפרידה ולריחוק ביניהם. חלק זה בספר היה חשוב ומעניין, אך לפעמים הרגשתי שהסופרת כותבת בהילוך מהיר ומנסה להכניס תקופה ארוכה למספר פרקים מצומצם.

המון דברים התגלו וקרו בפרק זמן יחסית קצר והיה מקום להרחיב על מספר נושאים.

.באופן כללי, נהניתי מהספר מאד

הקשר בין מאט וגרייס הוא קשר שלא הרבה סופרות מצליחות ליצור ועל כך, שאפו.

אם בא לכן ספר מרגש, סוחף, עם סוף טוב, אני בהחלט ממליצה על הספר הזה.

4 כוכבים